מחזמר | מוטי פוגל

בחודשים האחרונים הוא חולם. ואילו חלומות הם אלה! מתקופה אחרת הגיעו, לאדם אחר הם שייכים. כאילו עבר בעל החלומות ופיזרם באקראי ברחבי העיר.

הוא חולם שהוא רוכב על אריה גדול, חציו מתכת מבהיקה וחציו חמר אדום. הוא חולם על מטיף המסתובב בעיירות הדרום, עיניו עצומות והוא קורא בקול מספר יחזקאל: "רוח סערה באה מן הצפון", הוא חולם.

זהו ספר רציני וסיפור אמיתי, עד כמה שסיפורים יכולים להיות אמיתיים, וכדרכם של ספרים רציניים וסיפורים אמיתיים, הוא עשוי לעורר שחוק וחוסר אמון. ואף על פי כן, נכתוב את האמת ונמסור דברים כהווייתם.

אהליאב הוא מורה מצניע דרך ונעים הליכות, אב משפחה ואדם שמח בחלקו, ורק חלום אחד נושא הוא בלבבו: לנגן עם אחיו הלוויים בבית המקדש.

במהרה בימינו, יודע אהליאב, ייבנה הבית, כהנים ישובו לעבודתם, לוויים לשירם ולזמרם, והעולם כולו יתוקן. אבל מה בינתיים?

"בינתיים חשבתי אולי לשיר על חשיבות בית המקדש והקורבנות, אחר כך חשבתי על כמה שירים, אולי אפילו אלבום. ואחר כך חשבתי על זה עוד קצת, ואני חושב שיש לי רעיון יותר טוב. מחזמר."

"אתה רציני, אהליאב? מחזמר?!"

"מחזמר!"

זה הוא סיפור הפקתו של המחזמר, מקשיי הכתיבה ועד מצוקת המימון, מתלאות ההפקה ועד בכלל. זה סיפור על מחבר תמים ונלהב, אישה ספקנית ותומכת, במאי בעל ניסיון ושאיפות, ראש ישיבה קפדן ובעל חשבונות, נדבנית עם כוונות טובות ועברית ככה-ככה, ועוד ועוד שותפים ויריבים, פיתויים ומכשולים וכמובן – שירים.

ואפילו סיפור אהבה יש...

מוטי פוגל גדל בהתנחלות הממשית לגמרי "נוה צוף" וכיום גר בירושלים. ספרו הראשון, לא ממואר (ראה אור גם הוא בהוצאת אפרסמון) עוסק באובדן ובאופן שבו סיפורים נכתבים סביבו. כתיבתו נעה בין מדרש, קומדיה וסיפור, ובוחנת שאלות של אמונה וספק במציאות ישראלית טעונה.