הפרח שתחת הרגל

כמיהות ותככים לרוב רוחשים מתחת לפני השטח בקאירולה, בירתה של ממלכת פיסוארגה, שבה מתרחשת עלילת הפרח שתחת לרגל – סאטירה על חצר מלוכה כלשהי, עם יותר מרמז אחד לווינה של שנות ה-20.

מעל לפני השטח יש בה שפע שמלות מרהיבות ושיחות ריקניות מלאות אירוניה ושנינות או צדקניות, או בקיצור - צביעות. טיפוסים אקסטרווגנטיים, אקסצנטרים ומטורללים יש בה, ובהם הוד חולמנותה המלכה, המתעניינת בעתיקות כדרלעומר הסמוכה לסדום, מדאם לחלחוני שתעשה הכול כדי שיציגוה בארמון, לאורה דה נזיאנזי האומללה המתייסרת באהבתה להוד נרפותו הנסיך יוּסף, אך יש בליבה גם פינה חמה לאחות אורסולה ממנזר הברדס הלוהב. ליידי משהו, שהפיצה שמועת שווא על פשפשים במלון ריץ, ועומדת בפני תביעת דיבה.

האם יינשא הנסיך יוּסף לנסיכה האנגלית אלסי? מה יעלה בגורל אהובתו לאורה דה נזיאנזי? ומה יהא על ליידי משהו? האם יוגשם חלומה של מדאם לחלחוני? ומה תגלה המשלחת הארכיאולוגית בחורבות כדרלעומר?

הספר, ש"בו יסופר על נעוריה של הקדושה לאורה דה נָזיאַנזי ועל התקופה שבה חייתה", הוא פרודיה מתחילתו ועד סופו המפתיע. רונלד פירבנק מצליח ללכוד בסיפור המוטרף, המצחיק והחיניני את הדו־פרצופיות של בני האדם, ובמיוחד את זו של האנגלים בני החברה הגבוהה של זמנו, וזאת אף על פי שעלילת הספר מתרחשת אי-שם במקום דמיוני – אולי בת דמותה של חצר המלוכה הווינאית העליזה – הרחק מחופי האי הבריטי, ובזמן לא ממש מוגדר.

ספריו של פירבנק עוסקים בדמויות שהתברכו בשמות שערורייתיים מאין כמותם, הרומנים שלו עוסקים ביצירת ספרות מסוג חדש, למראית עין פשוטה כפיזור רסיסי דיאלוג שמותירים הכול לדמיון. למעשה זוהי ספרות מחושבת בדקדקנות, מתוזמנת באופן מושלם, שאינה מותירה דבר וחצי דבר ליד המקרה.

פירבנק הוא רב אמן של עלילות דמיוניות. הדמויות גולשות לדרכן, טרודות משמועות חסרות ביסוס על פרעושים במלון ריץ, מעונות בידי אהבה, מציינות בהקלה "איך הפרצוף מתרפה בגנים" או נמוגות בעצב אל החיים מלאי המאורעות במסדר נזירות. ומעל הכל - הרגע, ולא סדר האירועים, הוא החשוב מכול.

ארתור אנדלי רונלד פירבנק (1886, לונדון – 1926, רומא), נכדו של ג׳וזף פיברנק, כורה מדורהם שבאנגליה שלימים צבר הון כקבלן של מסילות ברזל.

פירבנק היה אסתטיקן, אקזוטיקן, הומוסקסואל וביישן מאוד. הוא היה חדשן ספרותי, שמכלול יצירותיו נודעו בעיקר בחוש הומור פרוע, פנטסטי ואידיוסינקרטי. במילותיו של המשורר זיגפריד ששון, "בלתי מציאותי וחריג כמו כתביו." הוא, "איננו סתם קוריוז ספרותי, גשר בין חשיבותה של רצינות של אוסקר וויילד ובין גופים נתעבים של איוולין ווֹ, חולייה מקשרת בין אוברי בירדסלי לאנג׳לה קרטר. ספריו מלאים אנרגיה וכוח דמיון. אם מבחנו של הסופר הוא לראות אם הוא יוצר עולם משל עצמו, הרי שפירבנק עובר את המבחן בהצדעה רבת חן של שמשיות מתנופפות וברכות מרפרפות."׳

פירבנק הִרבה לנסוע ברחבי העולם אך התגורר בעיקר בלונדון, ושם נהג להסתופף עם האינטלקטואלים בקפה רויאל ובחוגי הבוהמה ונודע באלגנטיות הקיצונית שלו, בדמותו הגמישה הדקיקה ובעצבנותו החולנית, שהתבטאה בנטייה לפרצי צחוק היסטריים, שנראו גחמניים ומכוונים למראה. מלחמת העולם הראשונה עברה עליו בהתבודדות באוקספורד, ומשזו הסתיימה הוא שב לנסיעותיו הרבות. בשנותיו הקצרות הספיק פירבנק להוציא לאור 10 רומנים ומחזה אחד.

בריאותו הרעועה, חיבתו לטיפה המרה ולחשיש הכניעו אותו והוא נפטר ברומא, בן 40 בלבד.