המלאך והסוטים

מריון אֶרוֶן דה ולדקלאר חי/ה חיים כפולים – זו גם מיס אֶרוֶן אך גם מיסייה מריו דה ולדקלאר. למריו.ן, הגיבור/ה ההרמפרודיט, פנים רבות, לא רק בגלל אברי הרבייה הכפולים שלו/ה (שרק נרמזים בטקסט), אלא גם בשל מעמדה/ו הכלכלי והחברתי העמום והחיים הכפולים הכוללים שתי דירות בפריז – אחת לכל דמות. מריו.ן מנצל/ת לטובתו/ה ומייצג/ת בגופו/ה לא רק את "הערבוב המיני" של התקופה אלא גם את התמהיל החברתי שלוסי דלרו-מרדרוס מדמה לנשף מסכות תזזיתי. מריו.ן מייצג/ת תקופה של תהפוכות חברתיות, של נזילות מגדרית ושל החופש לחרוג מהמוסכמות של הבורגנות הפריזאית. מריו.ן חי/ה חיים מחוץ לחוקי החברה ולחוקי הבחירה המגדרית המקובלים.

המלאך והסוטים מתרחש בחוגים החברתיים, בסלונים הספרותיים, במועדונים ומקומות המפגש של ההומוסקסואלים והלסביות בפריז של שנות ה-20 של המאה שעברה.

כשראה אור ב-1930 התקבל המלאך והסוטים כרומן מפתח שבו צדודית הדמות כפולת הזהות המשוטט/ת בעולמות מקבילים מייצגת את דלרו-מרדרוס עצמה, האאוטסיידרית המלאכית, הא-מינית, הצופה מהצד על העולם הנסתר של פריז, ולצידה, הדמויות הראשיות המזוהות בחלקן כידידות שלה או כידועניות בנות התקופה – אשת החברה נטלי קליפורד בארני, המשוררת רנה ויויאן, הברונית הלן פון זוּילֶן דה נְיֶוֶלְט, ועוד.

לוסי דלרו-מרדרוס (1945-1874), אשת תרבות רבת פעלים: משוררת, מחברת רומנים, מחזאית, היסטוריונית, עיתונאית, פסלת וציירת. היא פרסמה כ-70 ספרים, מתוכם 47 רומנים ותריסר קובצי שירה.

לוסי נולדה בנורמנדי, וכשהיתה בת שש עקרה המשפחה לפריז, שם היו מוכרים בחוגי הספרות והמוזיקה. הוריה סרבו לתת את ידה לקפיטן פיליפ פטן (לימים המרשל שהצטיין במלחמת העולם הראשונה והשנייה, עמד בראש ממשלת וישי ושיתף פעולה עם הכיבוש הגרמני). ב-1900 היא נישאה לז'וזף-שארל מרדרוס שהיה רופא, מזרחן, מתרגם ומשורר, הזכור כיום בעיקר בזכות תרגומו החדש ל"אלף לילה ולילה".

כשהיתה דלרו-מרדרוס אישה צעירה הביא לה המשורר האיטלקי גבריאלֶה ד'אנוּנציוֹ בושם שיצר במיוחד בשבילה. הפסל אוגוסט רודן העתיר שבחים מופלגים על יופיה הגופני. השחקנית שרה בֶּרנַר החזיקה דיוקן שלה בחדר ההלבשה שלה פרי מכחולה של לוסי.

לוסי לא הסתירה את עניינה בנשים ומנעוריה היו לה מאהבות שונות, ביניהן נטלי קליפורד בארני שעליה מתבסס איפיון דמותה של לורט וֶלס בספר שלפנינו (על פי מקור אחד, ז׳וזף מרדרוס הציע לבארני ללדת לו ילד כדי לא לפגוע ביופייה של אשתו). השניים התגרשו ב-1915, והיא לא נישאה מחדש. לוסי ראתה בגברים ידידים ורֵעים, קיבלה אותם כמעריצים, אבל את תשוקתה ייחדה לנשים.

יצירתה מציגה ראייה מפורטת של עולם התרבות והבוהמה הפריזאי, ובעיקר של המילייה הלסבי. ב-1932 התאהבה בזמרת האופרה היהודייה זֶ'רמֶן דה קסטרו, וגם בשנות הכיבוש הגרמני וחרף התנגדות מכריה ובני משפחתה, נשארה נאמנה לה ופעלה להצלתה. ב-1942 פרשה לעיירה שאטו-גונתייה ושם מתה ב-1945 סמוך לתום מלחמת העולם.