שלומפ

״שלומפ הרים את עיניו. אור דמדומים עמד בחוץ, וגשם דק טפטף. אימא שלחה לו מאפים, זוג גרבי צמר ואת כל מה שאימא מודאגת עשויה לחשוב עליו. היא צירפה גם ספר ובו שירים קטנים על האביב, על אהבה, על הסתיו ועל הגעגועים, כמו שביקש לעצמו.״ 

ב־1928 יצא לאור בגרמניה, בעילום שם רומן אוטוביוגרפי בחלקו - שלומפ. ב־1933 אסרו הנאצים על הפצתו של הספר, בגלל הביקורת האנטי־מלחמתית והנימה הסאטירית שבה הציג את גרמניה והגרמנים.

הספר מתאר את קורותיו של אמיל שולץ, בן ה-17, רומנטיקן, חולמני וחובב סיכונים, הידוע בכינויו "שלומפ", בזמן שירותו בצרפת הכבושה במלחמת העולם הראשונה. שלומפ מתגייס למלחמה ב-1915 משום שזו הדרך הטובה ביותר לטעמו להכיר בנות. וכך היה, כשהוצב בתפקיד פקידותי כמפקח על שלושה כפרים בצרפת, שם העביר את זמנו בנעימים. כעבור זמן מה שלומפ מוצב בחזית, והזמנים הטובים מגיעים לסופם - או אז החל שלומפ להבין דבר או שניים על המלחמה, על נאמנות וטוהר אנושי.

שלומפ, היה מראשוני הרומנים הגרמניים שתיארו את מלחמת העולם הראשונה במלוא הזוועה והאבסורד שבה. ולמרות זאת, זהו ספר קומי, תיעודי, וסיפור אגדה בו בזמן.

״בשיעור הגרמנית האחרון לפני סוף הלימודים הוא אמר להם: "ילדים, אינני סבור שתצטרכו ללכת למלחמה. אך זכרו דבר אחד: אתם נקראים להוביל את העם הגרמני. להוביל פירושו לשמש דוגמה. אם המנהיגים מוכשרים, כל העם מוכשר. ואז מצליחים. רווחת העם ואסונו תלויים בהתנהלות מנהיגיו. המנהיג נושא באחריות עצומה. ואוי לו לעם שמנהיגיו מסרבים להקריב קורבן גדול מקורבנו של החייל הפשוט. ממש כפי שהפרש מחויב לדאוג לסוסו לפני הכול, כך מוכרח המנהיג לדאוג ראשית לאלה שנושאים אליו עיניים. גם ברעב ובמצוקה המנהיג צריך ללכת בראש, ואז הכוחות ימסרו את חייהם למענו".

הנס הרברט גרים (1950-1896), נולד בחבל פוֹגְטְלנד שגרמניה. גרים היה איש חינוך ובתום מלחמת העולם ה-1 לימד בעיירה אלטנבורג ספרדית, צרפתית ואנגלית. ב-1928 ראה אור שלומפ, ספרו הראשון והיחיד, שיצא ללא זהות המחבר כדי לא למשוך את תשומת ליבם של מעסיקיו והשלטונות לדעותיו הפציפיסטיות. העובדה שלא קישרו בינו ובין הספר גוננה עליו ב-1933 כשהנאצים שרפו ספרים. על מנת למנוע כל חשד הצטרף גרים למפלגה הנאצית ובמהלך מלחמת העולם השנייה היה מתורגמן בצרפת. את כתב היד המקורי של שלומפ הוא טמן בקיר ביתו. בתום המלחמה שב לאזור הגרמני שהיה בשליטת ברית המועצות; שם נאסר עליו להמשיך לעבוד בהוראה, משום חברותו ופעילותו עבור המפלגה הנאצית, והוא החל לעבוד בתיאטרון ולאחר מכן במכרה חול. ב-1950 זומן גרים לפגישה עם השלטונות. גרים לא חשף את תוכן הפגישה אך יומיים לאחר מכן התאבד. זהותו כמחבר הספר שלומפ נותרה תעלומה עד 2013.