ולדימיר נבוקוב (1899, רוסיה – 1977, שווייץ), סופר ומתרגם. ב־1917, בזמן המהפכה הבולשביקית, משפחתו נמלטה לחצי האי קרים, ולאחריה המשיכה לגלות באירופה. נבוקוב למד בקיימברידג׳ וב־1922 קיבל תואר בספרות צרפתית ורוסית. במהלך עשרים השנים הבאות הוא חילק את זמנו בין פריז לברלין. היתה זו תקופה פורייה במיוחד ביצירתו שנכתבה ברובה ברוסית, בחלק מהמקרים תחת שם העט סירין.

ב־1940 היגר נבוקוב לארצות הברית, שם המשיך ביתר הצלחה את הקריירה הספרותית שלו, וכן לימד רוסית, ספרות וכתיבה יוצרת באוניברסיטאות הארווארד, קורנל וסטאנפורד. ההצלחה הפנומנלית של ״לוליטה״ אפשרה לנבוקוב להקדיש את זמנו אך ורק לכתיבה וליצירה.

ב־1961 חזר נבוקוב לאירופה והשתקע במונטרו שבשווייץ, שם חי עד מותו ב־1977.