אנרי דושמן וצלליו
מצרפתית: מיכל אסייג
יצא לאור: דצמבר 2019
מספר עמודים: 144
אודות
- בחור צעיר המשווע לחברה ולאהבה נאסף בפארק על ידי גבר עשיר שמניעיו מפוקפקים.
- אישה נשואה חוזרת בבוקר מליל אהבים ורוקחת סיפורי בדים כדי לתרץ את היעדרותה.
- בחור ששערורייה מכתימה את עברו מחליט לחזור אל משפחתו הגרה בכפר ולבקש מחילה, אך נמלך בדעתו על סף הדלת.
- ואנרי דושמן, שעל שמו נקרא הספר, הוא גיבור בלתי נשכח המגלה שהעושר אינו מביא בהכרח לאושר.
"אנרי דושמן וצלליו", קובץ הסיפורים שראה אור ב-1928, מספר את סיפורם של אנשים פגיעים, נואשים ובודדים המחפשים משמעות ואושר ומעל לכל, קשר ומגע עם האחר, ובאופן לא מודע, גם עם עצמם. בסמטאות אפלות, מוזנחות וברחובות שוממים, גיבורי הסיפורים מבודדים את עצמם עוד יותר, מתרחקים ומתנתקים ממעט הקשרים שעוד נאחזו בהם.
עמנואל בוב נולד בפריז ב-1898, בן לעקרת בית ממוצא בלגי ולאב יהודי מהגר מאוקראינה. אביו היה רודף שמלות שנעדר רבות מביתו ותרומתו לכלכלת הבית שאפה לאפס. עמנואל, אמו ואחיו לאון, חיו חיי דלות מחפירה ונדדו תכופות בין שכונות העוני של פריז בניסיונות לכלכל את עצמם. בעקבות נישואיו המפתיעים של אביו לביתו העשירה של הקונסול הבריטי בשנחאי, נשלח עמנואל לחיות עם אביו ועם אמו החורגת, וכך זכה לטעום מדמדומי תקופת הבֶּל אֶפּוֹק. המפגש האקראי והארעי הזה עם עושר הוא יסוד עיקרי גם בחיי גיבוריו: הימים שבהם המזל מאיר פנים הם קצרים ובני חלוף. על כך כותב עמנואל בוב בספרו ״יומן חורף״: "אם אתחיל את חיי מהתחלה, אעשה זאת בזהירות רבה. אבל האם אתחיל בכלל? זהירות, הבנה, אין בהם טעם. רק שחיקה של החיים ותו לא״.
בּוֹב כתב עד 1924 תחת שמות העט פייר דוגה וז'אן וולואה. בשנה זו התגלה על ידי קולט שסייעה לו בהוצאתו לאור של ספרו "החברים שלי", ומאז החל לחתום על ספריו בשמו האמיתי.
ב-1940 גויס כפועל למאמץ המלחמתי וקיווה לשווא להימלט ללונדון. בשנת 1942 נמלט לאלג'יר, שם כתב את שלושת ספריו האחרונים. בתום הכיבוש שב לפריז במצב בריאותי ירוד מחמת התנאים הקשים שלהם היה חשוף במהלך גלותו. עמנואל בּוֹב הלך לעולמו בפריז ב-13 ליולי 1945, יום לפני חגיגות הבסטיליה הראשונות לאחר סיום מלחמת העולם השנייה.
״אחד מהסופרים המעולים שיצרו בצרפת בשנים בין שתי המלחמות... כישרון של כתיבה ייחודית, רבת עוצמה ויכולת התבוננות פנימית״. - The Review of Contemporary Fiction
הטיפוסים שלו הבאים מכל שכבות החברה, הם אנשים צעירים שלעיתים משותקים מכישלון התשוקה, מורעלים מקנאה או שביש המזל ותחושת הבגידה הם כקללה המתנוססת מעל ראשם. בצלילות חסרת רחמים חולק בוב רשמים עמוקים ומעיקים מחייהם של אותם טיפוסים בודדים ומרוסקים רגשית, שעתידם תלוי על חודו של גורל, פעולה לא מוסרית או תאונה.
״הסיפורים שבקובץ זה רוויים צללים וצלליות. כל אחד מהם הוא מלאכת מחשבת החושפת מעין מציאות סוריאליסטית, המזכירה במשהו את כתיבתם של אדגר אלן פו, קפקא ודוסטוייבסקי.
בוב הוא אומן החיים בשוליים ורסיסי מערכות יחסים, המפליא להציג סיפורים אפלים, מתפוררים וחסרי מנוח. הוא מתאר את גיבוריו במבט צונן וחסר פניות״. (Kirkus Reviews)
״הכתיבה שלו כה ברורה וכה צנועה, ועם זאת הצניעות ממנה והלאה. צורת כתיבה שלא היתה מוכרת לפניו, וגם לא אחריו. כתיבתו היא כמו ציור בקווים ברורים ועדינים״. – פטר הנדקֶה
ביקורות
22 בינואר 2020
עמנואל בוב ניחן בכשרון ללכוד מאפייני אישיות והלכי רוח באמצעות פרטים קטנים, לכאורה בלתי משמעותיים אך למעשה מעידים על רבדים עמוקים.
הסיפורים, שראו אור במקור ב-1928 בעידודה של קולט, תורגמו ברגישות בידי מיכל אסייג, והקריאה בהם היא חוויה ספרותית מומלצת בהחלט.
6 בפברואר 2020
הוצאת אפרסמון החדשה יחסית מתחברת לקונספט שאני אוהב, ספרות מעוצבת, מובאת לקורא עם כריכה יפה, עיצוב ועימוד מסוגנן, השקעה לא רק בתוכן אלא גם בכל המארז הזה שנקרא ספר ומעבר לכך מביאה לנו תוכן מעניין שנבחר בקפידה.
ספר מרשים של עמנואל בוב, מרגש לעיתים, מדכא לפרקים ועם זאת כל סיפור יש לו עומק ורגש ועיסוק קיומי.
מומלץ.18 בפברואר 2020
עמנואל בוב כותב בכישרון רב, ואני מאוד שמחה שבהוצאת אפרסמון הצעירה תרגמו את הקובץ הזה, שהוא התרגום השני בלבד של כתביו לעברית. קדם לו הספר "החברים שלי", בתרגומו של בני ציפר.
בוב מבטא בסיפוריו נפש מהורהרת, לעתים מעורערת וחסרת מנוחה. הוא עושה זאת בשפה ישירה וכנה שאינה מנסה למצוא חן. סיפוריו מעידים על תחכום מחשבתי וחיפוש מתמיד אחר הביטוי המובהק לרגשות ולרצונות מהם מורכבים החיים בפריז של שנות ה–20 של המאה הקודמת.
.